פסק-דין בתיק עת"מ 17622-06-13

1.         עתירה זו תוקפת את החלטות המשיב שלא לחדש את אשרתו של העותר וליתן כנגדו צו גירוש וצו משמורת על פי החוק למניעת הסתננות.

2.         העותר הסתנן לישראל ביום 10.6.10. העותר זוהה כאריתראי וניתנה לו אשרה מתאימה.

            ביום 27.5.12 נעצר העותר בחשד שתקף את בת זוגו ואיים עליה עד כדי איום ברצח. מעצרו הוארך מעת לעת וביום 3.6.12 הוגשו נגדו כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים. העותר הסכים לקיומן של ראיות לכאורה ומאחר ולא הציג חלופת מעצר, הופנה עניינו לשרות המבחן. בסופו של יום הוחלט לעצור אותו עד תום ההליכים.

ביום 24.9.12 הורשע העותר, על פי הודאתו, בביצוע עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש לבן זוג וכן בביצוע עבירה של איומים. על העותר נגזרו 4.5 חודשי מאסר וכן מאסר מותנה.

ביום 27.9.12 תם מאסרו של העותר. באותו יום הועברה בקשה מהמשטרה למשרד הפנים להעביר את העותר להליך המינהלי. בו ביום ניתן נגד העותר צו גירוש זמני. עוד באותו יום, הובא העותר בפני ממונה ביקורת גבולות אשר שמע את טענותיו של העותר וקבע כי העותר ישהה במשמורת עד לגירושו מישראל.

ביום 14.10.12 הובא העותר בפני בית הדין לביקורת משמורת וטען כי הוא אינו יכול לחזור לאריתראה מכיוון שיגויס מיד לצבא.

ביום 27.11.12 הוצא נגד העותר צו גירוש קבוע.

ביום 13.12.12 הודיע עו"ד רותם שני לבית הדין כי הוא מייצג את העותר וביקש לקבוע דיון בעניינו. הדיון נקבע ובית הדין הורה על המשך משמורת. מאותה עת ועד היום היה העותר מיוצג.

עתירה זו הוגשה ביום 9.6.13.

3.         לטענת המשיב העתירה הוגשה בשיהוי קיצוני. לטענתו, צו הגירוש הוצא ביום 27.9.12 ומאז ועד הגשת העתירה חלפו כ-9 חודשים. אפילו אם ייספרו המועדים מיום בו היה העותר מיוצג, הרי שחלפו מאותו מועד כ-6 חודשים עד להגשת העתירה.

יש להוסיף לכך שבית הדין הבהיר לעותר במפורש בהחלטתו מיום 26.12.12, כי הסמכות לדון בפגמים שנפלו בהוצאת צו הגירוש וצו המשמורת היא לבית המשפט לעניינים מינהליים.

אין בידי לקבל טענה זו. על מנת שטענת השיהוי תתקבל, יש צורך להראות שהשיהוי פגע הן מבחינה אובייקטיבית והן מבחינה סובייקטיבית במשיב וכי עקב השיהוי נגרם למשיב נזק המונע ממנו להתגונן כנגד העתירה כראוי.

המשיב אינו מציין בכתב התשובה פגיעה כלשהי אשר נגרמה לו כתוצאה מן השיהוי.

לגופו של עניין, לא יתכן שלמשיב יגרם נזק כלשהו עקב השיהוי האמור. העותר שהה כל העת במשמורת, החומר הכתוב כולו מצוי בידי המשיב ולא נטען שעקב חלוף הזמן אותם מסמכים אבדו או בוערו ולכן אינני רואה כל נזק שנגרם למשיב עקב השיהוי ולכן אני דוחה את טענת השיהוי.

4.         לטענת העותר, ההליך פגום מכיוון שלא צורפה לבקשת המשטרה למשיב להעביר את העותר להליך המינהלי, חוות דעת משפטן בדבר מסוכנותו. לטענת המשיב חוות הדעת נסמכת על פסק  הדין ועל ההחלטה בבקשה למעצר עד תום ההליכים שניתנו בבית המשפט, ולכן אין צורך בחוות דעת.

בנוסף לכך, הגיש המשיב, לאחר הגשת כתב התשובה ולאחר הדיון, בקשה לצירוף ראיות. מדובר בחוות דעת משפטן שניתנה ביום 10.7.13 המלמדת על מסוכנותו של העותר. לטענת המשיב יש בחוות דעת זו כדי לרפא את הפגם שנפל ולהביא לדחיית העתירה.

5.         ביום 18.1.12 תוקן החוק למניעת הסתננות המאפשר בין היתר החזקת מסתננים במשמורת לתקופה של עד 3 שנים. מטרת החוק הייתה לאפשר החזקה של מסתננים במשמורת למשך תקופה ארוכה מזו שאיפשר החוק עד לאותה עת, על מנת לעצור את גל ההסתננות למדינת ישראל.

המשיב החליט להפעיל את הוראות החוק כלפי מסתננים המעורבים בהליך פלילי, בין אם מדובר בחשודים אשר הוחלט שלא לנהל נגדם הליך פלילי, ובין אם מדובר בנאשמים שהורשו בדין וריצוי את עונשם.

            בעניין ה קובע סעיף ג' לנוהל כדלקמן: